Saturday, February 26, 2011

שורש - ו.כ.ח

נכון שיראלים מתווכחים הרבה? נכון שכמעט כל שיחה מתווצרת להיות וויכוח גם כאשר אינה רוצה להיות?

נכון שלפעמים אתם מוצאים את עצמכם מתווכחים עם בן אדם גם כאשר הכוונה שלכם הייתה לשוח איתו?
זה בגלל שורש ו.כ.ח אשר נמצא ביסוד כל אדם, ובעיקר בחברה הישראלית. אשר מתערמת על כל דבר ומנסיקה את עצמה למעל כל דבר אחר. העיקר לא להסכים ולהגיע לפשרה, אחרת כך ישקטו המים והכל יהיה מרווח, הכיצד נדע מה נעשה, כאשר לא יהיה דבר להילחם איתו?

כולנו מוצאים את עצמיינו במצבים אשר מפתיעים אותנו, באם אנו נשאל אדם מה השעה ויענה "שתיים ורבע" , לאור ביקורת נברר "בטוח?" והנה האדם התעצבן עלייך , מהדבר הכי פעוט וקטן בעולם, ממש חודים על קוצים וגרם המחשבה באלימות.



בונא אתה לא מבין!? אל תדבר אליי יפה
!

התופעה הזו בעצם מתרחשת מכיוון שכולם מפחדים או חושבים את עצמם בסוג של "דעת כלל" אשר מניבה את התופעות והדרכים אשר מוכרות לנו. הדרכים המובנים לנו להתבטאות ומה הנראה לנו כהתנהלות חברתית רגילה.
בייחוד בישראל, אשר כל שיחה ואפילו המחמאה הקטנה ביותר יכולה להגיע לשפיפות הראש והמחשבה, אשר גורמת לכולנו להרגיש נלוזים, בדכאון ועצבים אשר נוטלים חלק מן ימיינו וסוחפים אותם. לאמר וכי המשפט "את נראית נפלא היום" וזו אשר שומעת את המשפט אך בתוכה הופכת אותו למשהו רע ומתנכל. הופכין מן דברים רגילים ונורמטיביים אל דברים אשר נוגעים וננקזים אל מקום רע ושפל. הפחד הקיומי של העם, מנציח את עצמו בפרט וביחיד, אשר לא רוצה זאת לעולמו מלכת תחילה.


זהו משתייך לנושא אחר אשר אני כתבתי עליו, נושא ה"הם ואני" , איך וכאשר אלה דברים תואמים ומקבילים. האין חוצץ בין הם ואני , הרי כי אני הינם הם , והם הינם אני בהיבט המבט והמחשבה. הכיצד ומהיכן רואה עצמו את האדם. מקום שלוחת רגליו והפרספקטיבה שלו. האופן בו אדם מנציח את הרע אשר בחברה בלא השם לב כי הפך למושא אשר נשוא עליו מכל.
ה "הם" , ומנציח זאת. החברה הישראלית אשר סוחבת את עצמה גרירה לאחר גרירה בהלך רגלייה בהתנכלות אל אחרים, וגרוע מכך...קריאה מן תוך העצמי של ההתנכלות משום כך והסחיבה עמה. הקרנה עצמית אל החברה, וזו החברה מחזירה באותה המטבע. מקום אשר אין שם אדם האחראי למעשה, אלא כולם משליכים על כולם את אותם הבעיות, ומנסים להרגיז את השני, בשם הנצחת העצמי. געירה לשמש געירה, ואין טובה בדבר. רע הננקז מן רע והממשיך רע אל אחר, בלא הידיעה כי זה אתה הוא זה אשר משרה את הרוע הזה, באופן אמתחתך ובאמצעייך. הכי כך פועלים הגלגלים , ומתגלגלים אחד אחר השני. זועבים עמם האחד לשני, ועושים זאת למען היישקה כאשר אדם אינו מבין כי הוא זה המחיל את התנועה והזרם הזה.
אשר הוא בעולם זה,...מנחיל את הכעס והטובה אשר על העם והעולמים. שיחה פשוטה אשר לא מכל גורם הרוצה להתסיס או למצוא דבר על עולמו, יבין זאת ויוכל לשפר את מחול הסביבה הנראית אליו, כך שבמעשים של אדם אחד פשוט, כל "המדינה" משתפרת, ואינו רואה זאת, כי עיוור למעשיו.

האדם והאזרח בעצם מבטלים את קיומם בהאשמת אחרים, מוצאים באחרים המילה לטובה ואין הם עונים.
אין הם עושים דבר למענם ולא שום דבר הלהנחיל את הטובה לעם, כך הינם מפציעים וזורעים עוד פחד וסבל בעולם.
האדם עיוור למעשיו, מכיוון ששופט אחרים בלא השופט את עצמו. מתחיל לשפוט את עצמו במילה אחת, או בדרך אחת...ואז בעצם מאבד דרכו ביגון וסבל. לא מספיק האדם לחשוב ולהכביר במחשבה, על מנת לשפוט את עצמו. בוכה ובוכה האדם כי לא מצליח לשפוט את עצמו ע"פ מוצא ליבו, הדרך אשר שם נספקת לאדם את האמת והמכלול שנקראים החיים.
כפי שאומר העילג ביותר "תן כבוד ותקבל כבוד" , חושב כי משפט זה מתחיל באחר, ולא בוא. כי מי ש"נותן" כבוד מקבל זאת, וחושב האדם כי הוא זה אשר צריך לקבל את הכבוד, מכיוון שכבר נתן או "ברור" שנתן. זה האחד חושב בליבו "אליי הכבוד" בלי הלהבין את הדרך או העוצמה בלתת את הכבוד, כי הינו ניחן ברם, וחושב את עצמו לגלימת הגבר העליון.
כך כל אדם בצעדיו , עוטף את מחול הגבורה לאדם, ומבין כי העולם סובב סביבו , אך אינו מבין שזה אינו מעניק לעולם בטוב ליבו, אלא לוקח אל עצמו את החיים. חושב וכי הכל יבוא לסדרו ואליו, בלא העושה דבר למען אחר.
כפי שתעמוד בקופה בקיוסק , וזה יגיד לך את החשבון בלא העשה סדר במוצרים. אדם אוויל הינו הישראלי, המוצא פשר בכל דבר , בסדרום וגעירה. עושה החסד, בסתימות הנפש והמחשבה בעצם, הפוך לנוגד אחי. מחמיר ומחמיר בעוד חושב כי עושה מעשה טוב הוא. מחמיר וחורם לאחר, בלא העושה טוב בליבו, כי מאמין שטוב יבוא עליו ולא יהיה בו דבר.
הישראלי כלפיי פנים רוצה בדבר אחד, וכלפיי חוץ מביע בדיוק את ההיפך, כי טיפש ועיוור למעשיו.
חושב כי פנים תוך הנפש נראה כלפיי חוץ ואינו מבין, כי אינו העולם, הפנימי אשר נשוב בו, אלא העולם החיצוני ומנגד לכל פועלו, תנועתו, מראו ודברו. כך פועל העולם , לא מן בפנים, אלא כלפיי חוץ.

האדם חושב וכי ממאור עיניו הנה העולם על חוויותיו, חושב וחמדן הוא האדם לעולם, כי מבין וחושב כי הינו החיים בכללותם.
הינו החיים, אך לא של אחרים. להם החיים גם כן , ואינם רוצים דבר ממך אלא להיות נעים הליכות וישר לב. דבר נוסף אינו נצרך מן אדם. מבין וחושב האדם כי הוא העולם, ואינו ער. אינו מבין את מעשיו ואת החלטותיו. חושב וכי הוא בחופשה, אינו מבין כי הוא מהווה דוגמא בכל עת לכל מילה ומחשבה, אינו מבין כי הינו השינוי אשר הוא רוצה בתוך תוכיי עצמו.
כך האדם האינו מאמין כי בעמדתו הינו הוא זה אשר יוצר את האמת ואת החלום אשר הוא רואה בליבו.
חושב וכי מגיע ויבוא אליו, בלא הוא עושה דבר. כפי פועל בניין היביט בערימת לבנים ויצפה וכי הבית ייבנה לבדו.

כך האדם בישראל, מתווכח ומתערער על כל דבר הנראה לנגד עיניו.
לכל משמע אוזניו מתחפר, לכל ציוץ הציפור מגיב בזובי, לכל משמע או מראה מגיב בשנאה יוקדת.
האדם נכה לרגל הלחץ הבלתי נשלט על עולמו וחייו, כך האדם הישראלי מתקיים בו.
בלחץ אינסופי ובלתי מובן, ועושה את מה ששנוא מכל. התמונה אשר האדם אינו רוצה לראות או לחוות בימיו , זה יוצר אותו למען אחרים. את עולמו להכין אל אחרים , ורואה את מועלו לנגד כפיו. מה הנעשה אל מולו והמה נודע לחייו.

מתחת ללשונו ואולי חייו כלולם, שורשם ב.ו.כ.ח , במלחמה מתמדת על עולמו וחייו, על כל שנייה לנגד חייו.
כל דבר לנגד עינו ומוחו, חייו ב ו.כ.ח, עגום לכל דבר כי אינו יכול להטיב ואינו יודע להטיב עם דבר , מכיוון וכך שם נלחם עם כל דבר הכי קטן בעולמו. מן הגבינה בסופר מרקט , עד מאור חייו אשר נקראית אשתו. מן הדבר הכי ביותר, עד הדבר הגדול ביותר , יודע האדם את חייו למען וויכוח וקטנות הנפש.

מן מכלולו המעט, מן יכולתו לסמוך על אחרים. מן המחשבה על אחרים, מן כל דבר ודבר אשר קורה בחייו.
הינה זו הוא מבין...את הקחת והמלחמה של חייו, לאור קטנות נפשו ועולמו המזיב דמים בכל רגע ורגע.
עגור ועגום למכלול המילים ועולמם. נדום ונגמר, גוזר גזר דין של מוות ותסיסה לעמו. ממשיך להאשים אחרים, ממשיך לזרוק הבל ושנאה כלפיי האחר. ואומר "מה עכשיו?" "מה...חשב?" ... "מה?!"  ואינו מבין את עולמו.
כי כאן החיים, ואין דובר אותם מלבדך. דע את חייך ודע את החיים, כך הברכה עובדת.
אחד אשר עושה רע לאחר, גורר עוד רע. אחד אשר עושה טוב לאחר , עושה עוד טוב.


כך לא מבינים האנשים כי לשונם הינם חודם, וגם אם כי טעו על לשונם, אין זו כתובה אשר חקוקה וחרוצה בתוך אבן.
לפעמים אנשים אומרים דברים, ומתוך כוחניות שומרים את מילותייהם לצעדייהם, שמא לא יאמדו למכלול ביטנם אם לא יעמדו על הדברים שלהם. כגון אדם אשר יגיד "אני ממש אוהב קטשופ" אך סתם אמר זאת, מן תוך שיחה מיותרת או זוטרת כלשהיא...אך למראות אוזניו של אחר, בולע את לשונו ונפער תחתיו הפחד שמא יחשבו שהוא מבלבל את המוח, אז הולך האדם ומכריח את עצמו לאהוב קטשופ, מן כך כי סה"כ אמר דבר מה, גוער בלשונו וממקום שלא יוכל להזדכות על מילותיו, מכריח עצמו להתנהג בצורה מסויימת אשר מעכירה את דרכיו האמיתיות, כי אינו באמת אוהב קטשופ, אך על לשונו, פחדיו וכבודו הינו ניחן ועושה זאת מן כורח גדול ואדיר. על שלא "להיבלע" ע"י לשונו ולהפוך למקור ל ו.כ.ח ולכאורה ההשפלה, לוקח האדם את צעדיו כנגד ליבו ודרכיו. למשמע ליבו והלך הרוח שלו, כיצד הוא אומר ודובר את העולם ומה באמתחת ליבו.

זה אשר במקום לאמר "אתה יודע מה, עשיתי טעות...סליחה לי לפנייך...אני לא באמת אוהב קטשופ" , במקום זה , הולך האדם ומשייך לחייו את הקטשופ ומתחיל לאכול אותו , ממש מן תוך כבודו האבוד והאדיר, אשר צובר עוד טמטום וחטא בימיו, שמא על מילים ליפול על לשונו והתווכחות לאחר כי טעה ועשה או אמר מעשה אווילי. טפשות לשמה , ו.כ.ח פנימי אפילו, יכולת של אדם לשכון בתוך כל כך הרבה פחד שאינו מביא את הדברים לבעל אנוש, שאינו אנושי כלל.

בועל לשונו, בועל דברו, על פחדו ניגר ועושה זאת , על מחוד לשונו בעל של אחר כי אם לא לשונו, יודע פחדיו.
כך לעמיינו ולצורתה , תרבות הדיבור שלה והחזקה של הנפש לאור המילים אשר יוצאים מן תוך הפה. עיוורון הנפש והנשמה. אל מול האנשים אנו מחתימים אותם כעדים ובעלי נסיון לעולמם, כל אשר לדוברין הינם חוקתם ומה אשר פועל בכך, אנו חוקקים את מילותייהם ככתובה האחרונה ואין מבינים כמה אלים וחסר חסד זה, כמה עגום ורקוב זה, כמה נוראי וכמה איום. נטירה ונקמנות על ההרגלים שלנו בלשוניינו, אוזניינו כשופט ונוקם, המתסיס את הטעות באחר באם לא "עומד" במילתו הזוטרת ,עם אשר מחזיק את טעויותיו של אחר אל מול אפו בשביל ההנאה או ההתססה, געירה לשם געירה.
כך החברה שלנו מתנהגת, למראות הכאילו והכעס הצבאי השורר באי סדר והתנפחות מוגזמת הגולשת לחיים האזרחיים.
אינם מודעים לעצמם ואינם מבינים את החיים וכיצד מתקיימים, ממש כאן ועכשיו כזאת הרגע.

החברה הישראלית אינה מבינה כי על לשונה ניחנת, וזאת לא אך ורק כתעודה לתהודה, אלא כעדות לשפתיינו.
לא כזאת אשר תחנוק את צווארך , ולא כזאת אשר תשפוט אותך לעולמים, אלא כעדות לחייך ולשפתך.
אדם אשר יקלל פעם אחת, ניחא ומילא כי לשפוט אותו אין זה בסגנון,...אך אדם שיקלל כל חייו, הרי הוא זה כן המקלל.
הגורע ומכער החסד, האלים והמגעיל, האיום והסוֹרֶה,...זה האדם אשר לו על חייו יראה וידע את מכלול הדברים ועולמם.
כי ישראלי, חושב כי כתובת לשונו תהיה התעודה שלו , אז מורד בלשונו כי אומר "מי יבוא עליי ויגיד לי" , ואז שוב מתסיס לא רק את עצמו אלא את העולם שלו, הסובב אותו ואת המדינה שלו אשר סובלת מן בריונות וטפשות הדעת.


האזרח הישראלי אינו מבין, כי כן עכשיו וכאן החיים כמכלולם והמה נתוב לפניו. לא בעברו הקלוקל ולא במעשיו הבזויים של העבר, לא בכאבו על החיים, לא בצערו על יוקדייהם, לא בבכי שמלווה אותו על חייו והטעויות שלהם, כי אם מניב לאחר בטעויותיו ובצערו, רק פשוט ממשיך אותו הלאה ומוסר את הכאב והצער שלו אל אחרים והחיים, ממשיך את הטעויות בצבירת טעויות בשל אחרים. אינו מבין את הרם ואת הרב, אשר מנשל כל כדהו מן עצמו ומניב לטובה למען אחרים, לעשות הטוב אשר על ליבם והכה נחושתי להשיל עוד צעד. למען טובה ויראת שמיים, למען האלוהים ויראתיינו כלפיו, למען טובה וכל חיינו לאחיינו ואחיותיינו , למען הדגל והמדינה , למען החברה והסביבה , למען הפרט והכלל , למען כולם בימייהם , הלדעת כיצד עושים טוב , בכדי להרבות את הטוב ולהעצים את הטוב בימיינו.

האם וכאשר אדם שואל אותך "איפה היית בצבא?" כבר ראשך מחשב כיצד להוריד אותו, כיצד הוא ילגע לך, ומוצאים היהודים את ראשם רק בשלילי , רק במחשבת השלילי כי על ראשם הפשע של להניל טובה לאחר , לעשות טוב , למען האחר יעשה טוב לשמך , ולא האחר יעשה טוב לליבו.

האם הנקמנות המילולית שולטת עד כדי כך בחיינו האזרחיים והלאומיים?
האם כל דבר אשר אנו אומרים הינו תעודה לימיינו, האם כולם כאלו נקמניים אשר אנו פוחדים מלדבר?
האם החברה הישראלית כל כך חולה, שאין אנו יכולים לפצוע פה בשל דמם של אחרים היוקיעו אותנו וירצצו את שמיינו?

האם עד כדי כך החברה הישראלית חולה, כי מן תחת לכל מילה שוכן תרבות הדמים והעקובה אשר מושרשת לנו מן המלחמה אשר עוטפת אותנו לכאורה?
האם הצבא הינו אחראי לשפלות הנפש האדירה שלנו בתור חברה?
האם ומתי נוכל להבין כיצד ולמה אנו פועלים באופנים כאלו, אשר כל כולנו לדמים של אחרים, מוקעים ונזרקים מן צד לצד.

האם אדם, יוכל להתקיים עם תפילה בראשו ועל קצה לשונו, בהבינותו שכן, אלו הם כאן החיים וצריכים לעשות בהם רק טוב.

אני רוצה סוף לשורש ו.כ.ח , אני רוצה לזה סוף. כך שנוכל לדבר על נושאים בלי פחד, בלי שזרים יהוו אויבים אחד לשני, בלי שגבריות ונשיות יהוו כח אלים בתוך חיינו, עמדה כל כבוד בלתי נלאה וכף יד פתוחה אל מול פרצופו של כל אדם.

שורש ו.כ.ח למקום שאין אנו יכולים לתקשר כלל, בלי לפתוח את הלב ואת העורקים, לנשום דם אחים ואהבת אם ואב.
אהבת דגל , אדמה ושורשים,... להבין כי כחולים לבנים אנחנו, ואין דבר אשר ישנס את דרכיינו מזאת.
לא דבר ולא דבר אשר ינער את חיינו מכך, כי אנו לחיים וכל דבר כך מבין את עצמו, בעל האמצעים לשם הם גרים.

הנחליף את דרך ארציינו במה שנמצא כעת כמועזם של מזרחים אשר השתלטו על התודעה הלאומית בכח.
הנחליף את דרכי השיחה הפשוטים והרדודים אשר שלוּטים באופני היום יום בהלך רוח אמיתי ישר ונכון.
הנחליף ממש את תודעתיינו כפי שהיא וכיצד מתבצעת, מתרחשת באלה הרגעים ממש כאן, בנושאים ודברים אשר על העולם להשגיב אותם למען לדעת יום טוב יותר , והלך רוח טוב יותר למען העולם והמדינה, שנבין שהפה שלנו מכתיב את הגלגלים של היקום, ואנחנו אחראים לכל תנודה הכי קטנה של כאב, צער ואלימות בעולם.
כל אחד מאיתנו.

לשון זה כח. להביא אל אחרים את חיינו. ראשיינו הינו כח, לגרום להם להתפשט ולהקרין. גופיינו הוא כח, להוות דוגמא.

באם כולנו היינו מבינים את זה , אולי שורש ו.כ.ח היה נעלם , וכולנו היינו יכולים להסכים.
אז תגיד "מאיפה קנית את החולצה הזאת?"  ואולי , ביום אחד...פשוט נוכל לענות על השאלה מבלי שהלב שלנו יפול.

הרי הגענו מזמן למצב כל כך אלים, שבאמת אי אפשר לנהל דו שיח עם מרבית האוכלוסייה, משום שכאלה פגועים נפשית ואכולים טראומתית, מן כל דבר ודבר הכי קטן אשר פגע בהם, שהם פוגעים באחרים. כמו ילד שנפל מן האופניים ולא רוצה לשוב ולנסות לרכב עלייהם. גברים גדולים מנופחים עושים רע לאחרים ונובחים כמו פינצ'רים, כאשר בתוכם הם כמו הומוסקסואלים הכי רכים שאפשר, שעדיין כועסים שהמ"פ שלהם הוריד אותם לעשרים מבלי לחגוג.
מסכנים השרלטנים המגודלים, שבוכים כל כך הרבה מבפנים עד כדי כך כי אלימים כלפי כל דבר הכי קטן בחייהם.
הנה בא רחמים, מטר תשעים וארבע מאות קילו של שרירים , "מה קורה רחמים?" והוא לא עונה לך.
"רחמים! הלו , מה נשמע"
מגלף הוא את כתפיו בהינף יד , עם הרמת גבה שלופה כמתכת , חושב שהוא מקסימום שרלון ברונז , ממש שיא החתיך והגבר, אבל שהנשק שלו היה תקול , מאז הוא לא יודע להפעיל אותו.
 ;)

הגבר החסון האיום והנורא, עדיין מתלבט בין אם להגיד לבחורה שהוא רואה "מה עניינים?" או "מה המצב?" כי הוא לא יודע אם היא תחשוב שהוא ערבי , ...במקום אולי לנסות ולהתחבר לרגשות הקטנוניים שלו , הוא פונה לגבר הראשון שהוא רואה ואומר לו "עוד שנייה אחת אתה מסתכל עליי ואני שופך אותך!!!" , כל זאת ועוד כי הוא מתבייש ללטף צ'יוואווה.
גברים אווילים ונשים עוד יותר גרועות , שוחטות כל דבר שזז בגלל שהם סופר רגישים כמו תינוקות שלקחו להם את המכונית הוט ווילז. היפוך המטבע למבינים בקשיחות, אשר מובעת לעיתים רחוקות כאשר באמת צריך להתנגח במישהוא, ולא כל דקה דקותיים אשר מתרחשים בכל רגע מן היום. לא בכל רגע דל של הקיום והנצח שנמצא במציאות.

מן כך הקישור הבא.


לצד הנגעים האלו, ישנם מקומות אשר חברתיינו פשוט איננה מאוחדת.
לא בשפה , לא בדרך ארץ ולא בכלום לבסופו של דבר, ממש לכדי כלום ושום דבר. הכך שאיחוד נבנה עם היפך ממה שנכון ויפה, ולא מן המקומות אשר ראויים לכך.

עלינו כחברה ללמוד להפסיק להתווכח, להפסיק לראות באחרים כאויבים שלנו במלפני פתחו את הפה , בלפני הציגו את עצמם. עלינו להבין כי כאן אנו ביחד, וצריכים ללמוד להקשיב, להפנים ולעבוד אחד למען השני, להבין כי כאשר מדברים, אין זה מעיד על אלימות אלא קידמה. להבין וכך כי אדם אשר מדבר, ראוי להקשבה ותשובה נאותה ומסודרת. להבין ולשפר את דפוסי המחשבה והתפיסה החברתית, בעל כך שנוכל לשפר את החברה הישראלית והחיים היהודיים בכלל.

עלינו להבין כאשר אם שואלים למחיר, או שכר או לבן ובת זוג, אין הדבר מעיד על מחשבה יתרה או ריבוי מחשבות...אלא בפירוש מה שנשאל לצורה חדה וברורה. עלינו להבין כי מה שגורם לנו ל ו.כ.ח היא פעילות יתרה של המחשבה הנובעת מפאראנויה, התגוננות ואלימות. עלינו להבין כי אנו צריכים להיות ישרים כלפיי השני, להקשיב ולהטיב עם השני.
בשפה, בתנועה, בדרך ארץ , בדרך הלך, בכל דבר , על מנת להוקיע את הדברים מאיתנו כולנו סובלים, ובדיעבד כולנו יוצרים.

שורש ו.כ.ח למקום כי אין לנו מספיק רוך ונועם בכדי להבין שלענות על שאלה זו לא עבדות, בשביל להיות מנומס זו לא חולשה, בכדי להיות אדיב זו אינה בגידה בגבריות, בכדי לגלות פנים אין זה אומר לוותר, בכדי ליקוד אין זה אומר לאבד כבוד, בכדי לברך אין זה אומר להשתעבד, בכדי להיות טוב לב אין זה אומר להיות חלש.

שורש ו.כ.ח למקום כי כולנו אויבים אחד לשני, במקום להיות אחים ואחווה אחד לשני, בעל כל הכורח לצעדיינו, בעל כל מה אשר עלינו, לכל מקום ולכל אוזן לו אנו פונים, להאיר, לחייך ולעשות טוּבים.




3 comments:

  1. תודה על המאמר המרתק!
    אני שותף לרצונך לפתור את שורש ו.כ.ח למען איכות חיינו ועתידנו. מי ייתן וישכון שלום בין אדם ותוכו, בין אדם לחברו.
    אנשים=אני שם
    בר-נש לבר-נש בכולנו חלק אלוה ממעל, שייכים לאותו שלם והלוואי וגם נבין ונפעל בשם האחדות, ביחד וכל אחד באופן פרטי, למען הכלל- נירתם להצלת הטוב ממלתעות הציניות, ונדע להקשיב ללב, ולעולם אשר נברא עבורנו בהאבה.

    ReplyDelete
  2. תודה רבה לך.
    רק כעת הנני רואה את התגובה.

    תגובה ראויה ולמופת, לכל דברייך עוד

    ReplyDelete
  3. תודה רבה לך

    מילותייך יקרים לי
    ומן פז דברייך, יריקת קץ...ההלוואי יבוא על העולם
    את דברייך אלו הינם

    תודה רבה

    ReplyDelete